פחד בשירות נתניהו- טור דעה

מגפת הקורונה חושפת את ההתנהלות הרשלנית של שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן ושל ראש ממשלה בנימין נתניהו שהיה, להזכירכם, שר הבריאות לסירוגין, בזמן שליצמן מילא את גחמותיהם של עסקנים וקפץ בין להיות סגן שר לבין להיות שר.


עוד בחודש דצמבר היה ברור שחדירת הוירוס לישראל זה רק עניין של זמן. לממשלת ישראל היה מספיק זמן כדי להתכונן למגפה הן בהיבט שמירה על בריאות הציבור והן בהיבט הכלכלי.

היינו יכולים לרכוש את ערכות הבדיקה, את ציוד המיגון לצוותים הרפואיים, את מכונות ההנשמה, היינו יכולים להכין את מרכזי הבידוד לבאים מחו"ל ולחולים, היינו יכולים להכין חבילות הסיוע לעסקים ולמובטלים החדשים. היינו יכולים…אבל הממשלה לא עשתה כלום. אז מה נשאר? נשאר להכניס את הציבור לפאניקה, להשבית את המשק ולרדוף אחרי הציוד הדרוש בכל העולם ולקנות אותו במחירים מופקעים.

צילום פלאש 90


מדיניות "יהיה בסדר" של ראש הממשלה ושריו הביאה אותנו למצב של חוסר וודאות מוחלט ושל פחד מהעתיד לבוא.

את מי זה משרת? – אתם שואלים.

בעיניי התשובה היא פשוטה. בעתות משבר האנשים מחפשים מישהו שיכול להרגיע אותם, מישהו שאפשר לסמוך עליו.

וכאן מופיע ראש הממשלה, אלוף הדיבורים ואומן ההופעה מול המצלמות, הוא מכנס מסיבות עיתונאים דרמטיות, מלמד אותנו איך לשטוף ידיים ואיך לשמור מרחק אחד מהשני, מטיף לנו על התנהגותינו. כך, בלי ששמנו לב הוא מייצר משוואת יחסי הכוחות במלחמה נגד הנגיף: אם נכשל, אז הציבור אשם, הרי הוא לא שמע להנחיות, ואם ננצח, אז הוא, הגדול מכולם, שמש העמים, הציל את עמו.


אותו עם שלא שואל את עצמו, איך יכול להיות שמדינה שנמצאת תחת איום של נשק בלתי קונבנציונלי, כולל נשק ביולוגי (וירוס קטלני הרבה יותר מקורונה, שמתפשט במהירות כתוצאה ממתקפת טילים על מרכזי האוכלוסייה), לא מוכנה להתמודדות עם וירוס שעל הגעתו ידענו כמה חודשים מראש.


"אחדות היא צו השעה!" – טוען המלך בטון כריזמטי מול המצלמות, אבל לא מוכן להיפרד מהבלוק החרדי שלו, אותו בלוק שמבטיח חיסון שמעניין אותו הרבה יותר מחיסון נגד קורונה – חיסון נגד בית המשפט.

"אחדות היא צו השעה!" – נופל במלכודת רב אלוף במילואים, תקוותם של ישראלים רבים לעתיד טוב יותר, אבל פוליטיקאי נאיבי, מר בני גנץ ומצטרף לממשלתו של נתניהו כעלה תאנה.

אותו בני גנץ שאמר שלאחדות לא באים עם בלוקים, לא עומד בלחץ, מנהל משא ומתן מאחורי גבם של שותפיו, מוותר על כל עקרונותיו והבטחותיו ומצטרף לבלוק. אולי יש דבר אחד שנתניהו צדק בו: בני גנץ לא מתאים להיות ראש ממשלה.


מעכשיו הוא נמצא בידיו של רב האומן שלעג לו, קרא לו במילות גנאי, הפעיל נגדו חוקרים ואף הסתייע ברב חבורה כדי להפליל אותו באמצעות יועצו הקרוב ביותר, ובעתיד הקרוב הוא יהפוך אותו ל"פגר" פוליטי בדומה לשאול מופז ואהוד ברק, רמטכ"לים מצוינים, אבל פוליטיקאים חלשים.


הממשלה שעתידה לקום היא איננה ממשלת אחדות, אפילו לא ממשלת חירום. הממשלה שקמה היא ממשלת הימלטות של איש אחד משלושה כתבי אישום.


אותו איש שפעם אמר: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל.

קיים חשש לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי, משום שהוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו – הכלכך עמוקה".


אז האמנתי לו, היום לא.